חשיבות הצוואה
הסכם ממון המכיל הוראות בדבר ירושה
מעשה בבני זוג (אלמנה וגרוש) אשר ערכו הסכם ממון טרם נישואיהם, בו קבעו כי ילדיו הביולוגים של כל אחד מן הצדדים יירש אותו אחר מותו. בנוסף קבעו הצדדים כי כל צד מוותר על חלקו בנכסי בן זוגו במקרה של פטירה.
לאחר כמה שנות נישואים, נפטר הבעל מבלי להשאיר אחריו צוואה. כמו כן, יובהר כי הסכם הממון עליו חתמו הצדדים מעולם לא אושר בבית המשפט.
כאמור, לאחר פטירת הבעל, הגישה האשה בקשה לצו ירושה, בו עתרה למחצית הזכויות בנכסי הבעל. מנגד, הגישו ילדיו של המנוח התנגדות לבקשתה.
שתי שאלות מתעוררות בהקשר זה:
- מה מעמדו של הסכם הממון?
- ומי הם היורשים על פי דיו?
מעמדו של הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט:
הכלל הוא כי הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט הינו חסר תוקף.
יחד עם זאת, לעיתים ינתן להסכם תוקף בשל העובדה כי הצדדים אימצו את ההסכם ואף נהגו על פיו לאורך זמן.
היינו על פי הפסיקה וההלכה הנוהגת, בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר, אך הצדדים נהגו על פיו, יוענק לו תוקף מעשי מכוח עיקרון תום הלב, ההשתק והמניעות, למעט מקרים בהם יוכח כי לא התקיימה גמירות הדעת הנדרשת לצורך אישור ההסכם.
הוראות הסכם ממון העוסקות בפטירה
נשאלת השאלה מה מעמדן של הוראות בהסכם ממון שנחתם בין שני צדדים בנוגע לרכושם במקרה ואחד מהם ילך לעולמו?
כאן יש להבחין בין שתי תקופות זמן:
אחת עד למועד הפטירה ובמהלך חייהם המשותפים של בני הזוג ותקופה נוספת לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג.
חוק יחסי ממון נועד להסדיר את עניינם הרכושיים שלבין בני זוג במהלך חייהם המשותפים.
לעומת זאת, חוק הירושה מתייחס לזהות היורשים וחלוקת העזבון אחר פטירתו של אדם, אם באמצעות צוואה או מכוח הירושה על פי דין.
היינו, ככל שאדם מבקש לקבוע הוראות בדבר חלוקת עזבונו ו/או הוראות בדבר הדרת אדם מסויים מעזבונו, עליו לעשות זאת בצוואה.
זאת ועוד, על מנת לקבוע כי ההסכם הוא למעשה צוואה בעדים על פי סעיף 20 לחוק הירושה, יש צורך כי יתקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, היינו, קיומם של התנאים האמורים בסעיף 20: צוואה בכתב – עליה יצויין תאריך, על גבה יחתום המצווה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו. על אף האמור, בהתאם לסעיף 25 ב, די בכך שמדובר בצוואה בכתב וכי המצווה הביאה בפני שני עדים, כאשר כל פגם אחר שנפל בצוואה ניתן לריפוי מכוח סעיף 25 א לחוק הירושה. מעבר לכך, לא תקויים צוואה, אלא אם שוכנע בית המשפט כי אין ספק שהצוואה משקפת את רצונו vחופשי והאמיתי של המצווה.
