רשלנות רפואית פסיכיאטריה

בדיוק כמו טיפול בהיבטים פיזיולוגיים שלנו, כך גם טיפול נפשי דורש מעורבות של רופא. אבל טיפול פסיכיאטרי, בשונה מטיפולים בתחומים אחרים, אינו דורש את הסכמת המטופל. זה משמעותי מאד כשמדברים על נושא רשלנות רפואית בתחום הטיפולים הנפשיים. מסתבר שבשל השוני הזה, במקרים של תביעת רשלנות רפואית נגד פסיכיאטר, קשה מאוד לתבוע אותו מסיבות של חוסר קבלת המידע הנדרש מהרופא למטופל לגבי הליכי הטיפול.

איזון תרופתי

תביעות רשלנות רפואית נגד רופא פסיכיאטר מוגשות בדרך כלל בגלל אבחון לא נכון של המחלה ומצב המטופל או אבחון שלא בזמן הראוי. במקרים של מחלות נפש, שאת רובן לא ניתן לרפא באופן מוחלט, אלא רק לאזן באמצעות תרופות כימיות, יש חשיבות רבה לאבחון נכון ובזמן. אבחון שגוי של הפסיכיאטר ואי מתן תרופות מתאימות למצבו של החולה, נחשבות כמקים של רשלנות רפואית. זוהי רשלנות רפואית שיכולה לגרום נזק חמור גם לחולה, ובמקביל גם לסביבתו הקרובה ביותר.

נזק עצמי

במצב של מחלה פסיכיאטרית, הסיכון הגדול ביותר הוא הנזק שהמטופל עלול לעשות לעצמו במקרה של אי אבחון הבעיות בזמן הראוי. במקרים כאלה קיום רשלנות רפואית הוא הקשר הישיר בין התרשלות עבודתו של רופא לבין התוצאה העגומה של נזק עצמי של המטופל.

רישום תרופות שגוי

מקרה נוסף של רשלנות רפואית בתחום הפסיכיאטריה הוא רשלנות בשל רישום לא נכון של תרופות פסיכיאטריות. גם מקרים כאלה יכולים ליצור מצב של נזק למטופל אבל כאמור, גם לסביבה כולה. כל רופא יוכל להעיד כי רישום של תרופה לא נכונה הוא בבחינת רשלנות רפואית שהיא תוצאה של חוסר זהירות וחוסר מקצועיות מצד הגורם המטפל. ההשפעות הכימיות של תרופות על החולים יכולות, לצערנו, לגרום לתוצאות הרסניות.

אשפוז כפוי

במצב של אבחון שגוי, מצבו של החולה יכול להחמיר עד כדי כך, כי יהיה צורך לאשפז אותו באופן כפוי, כלומר בניגוד לרצונו. כמובן שהנזקים שנגרמים לו ולמשפחתו בגלל רשלנות רפואית הם חמורים ביותר. תביעות רשלנות רפואית במקרים כאלה, בדיוק כמו במקרים אחרים ניתן להוכיח בצירוף חוות דעת רפואית מצד רופא חיצוני.